החלטה בתיק רע"פ 6787/13

1.            לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של  בית המשפט המחוזי בחיפה (בהרכב: כב' השופט י' גריל (סג"נ), כב' השופט ש' ברלינר, כב' השופטת ב' בר-זיו) מתאריך 12.09.2013 ב-ע"פ 43162-05-13, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת י' פרדלסקי) ב-ת"פ 1001-06.

רקע עובדתי

2.            לפי המפורט בכתב האישום, במהלך השנים 2004-2003 כלל המבקש בספרי חשבונותיו 13 חשבוניות מס בגין עסקאות כוזבות שנעשו כביכול בסך של 2,388,290 ש"ח, שכללו סכומים שאינם משקפים את השירות שניתן בגינן. כנגד חשבוניות כוזבות אלו ניכה המבקש שלא כדין מס תשומות בסך של 356,149 ש"ח. בגין מעשים אלו יוחסו למבקש 13 עבירות של הכנה, ניהול, או מתן רשות לאחר להכין, או לנהל פנקסי חשבונות כוזבים (עבירה לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ)) ו- 13 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לו מסמך לגביו (עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק המע"מ).

3.            נוכח כפירתו של המבקש במיוחס לו בכתב האישום נשמעו הוכחות בתיק והדיונים במכלול נמשכו משנת 2006 ועד לשנת 2013 וכללו 40 ישיבות בבית משפט השלום.

בתאריך 24.10.2012 הרשיע בית משפט השלום הנכבד את המבקש במיוחס לו בכתב האישום, תוך שהוא מעדיף את גרסתם של עדי התביעה על פני גרסתו של המבקש. לאחר הכרעת הדין החליף המבקש את ייצוגו ובמקום עו"ד עאדל דבאח (להלן: עו"ד דבאח), שייצג אותו עד לאותה העת, שכר את שירותיו של עו"ד ישר יעקובי, המייצג את המבקש גם בבקשה שבפני. בתאריך 17.04.2013 ניתן בבית משפט השלום הנכבד גזר דינו של המבקש בגדרו הושתו על המבקש 14 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ובלבד שלא יעבור בתוך 3 שנים משחרורו כל עבירה לפי חוק המע"מ וקנס בשווי 35,000 ש"ח.

4.            בתאריך 22.05.2013 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד פסק דינו של בית משפט שלום הנכבד, על שני רכיביו: הכרעת הדין וגזר הדין. בתאריך 12.09.2013 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את ערעורו של המבקש, זאת לאחר שהונחה בפניו גם תגובתו של עו"ד דבאח שהתייחס לטענותיו של המבקש בדבר כשל בייצוג. בית המשפט קמא הנכבד דחה את הטענה כי נפלה טעות באופן הניתוח של בית משפט השלום הנכבד בבחינת הראיות. כן דחה בית המשפט קמא הנכבד את טענתו של המבקש בדבר כשל בייצוג, בנימוק כי אף אם הייתה דרך שונה לנהל את הגנתו של המבקש, אין בכך כדי לשנות מתוצאתו הסופית של ההליך - קרי: הרשעתו של המבקש.

5.            על החלטה זו של בית המשפט קמא הנכבד הוגשה הבקשה לרשות ערעור שבפני, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע העונש. בהחלטה מתאריך 14.10.2013 נעתרתי לבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשה והוריתי למשיבה למסור את תגובתה, והיא אמנם עשתה כן.  

טענות הצדדים

6.            בקשתו של המבקש מלאה טענות כרימון, שבמהותן מתמקדות בשאלה העובדתית האם בעת ניהול ההוכחות בתיק היה בידי סנגורו הקודם של המבקש חומר החקירה בתיק. עוד מעלה בא-כוחו של המבקש שאלה משפטית, שלטענתו נוגעת לכלל המתדיינים, והיא האם במקרים שבהם נטענת טענה של כשל בייצוג, נדרשת הוכחה של קשר סיבתי בין הכשל בייצוג לתוצאת ההליך המשפטי, או שניתן להסתפק בבחינת חומרת הכשל בייצוג.

7.            בתגובת המשיבה, טוענת באת-כח המשיבה כי חרף ניסיונו של המבקש לשוות לסוגיה שהעלה כסות עקרונית, אין מדובר בשאלה החורגת מעניינם של הצדדים למשפט, המצדיקה דיון בגלגול שלישי. אף לגופם של דברים טוענת באת-כח המשיבה כי החלטותיהן של שתי הערכאות דלמטה מנומקות היטב ומבוססות על מארג ראייתי שלם המצדיק את הרשעתו של המבקש. עוד טוענת באת-כח המשיבה כי בקשתו של המבקש מהווה למעשה ניסיון לזכות בערעור נוסף על פסק דינו של בית משפט קמא הנכבד, כדי לבחון בדרך של "חכמה בדיעבד" האם ראוי היה לנהל אחרת את משפטו של המבקש.

דיון והכרעה

8.            לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה, וכן בתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן יפורטו הנימוקים למסקנתי זו.

9.            הלכה ידועה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תנתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007) (להלן: עניין אבו שנב)). הבקשה שלפני איננה מעוררת שאלה שכזו ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה שבפני.

10.         למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופם של דברים לא השתכנעתי כי אכן מדובר בכשל בייצוג, ואפילו אם נפלו ליקויים כלשהם בייצוג - עדיין אין הצדקה לקבלת הבקשה. אסביר את קביעותי אלה להלן.

11.         טענת המבקש בדבר כשל בייצוג בפני הערכאה המבררת נעוצה בכך, שבא-כוחו דאז, עו"ד דבאח ויתר על חקירתם הנגדית של שניים מעדי התביעה, הסכים להגשת הודעותיהם של חמישה עדי תביעה נוספים ונמנע מלחקור את המבקש בחקירה ראשית. יחד עם זאת, מתגובתו של עו"ד דבאח עולה כי חומר החקירה בתיק היה בפניו ובפני המבקש לאורך כל שנות ניהול התיק, וכל הפעולות במהלך ניהול ההוכחות עליהן מלין המבקש נעשו מתוך שיקולים טקטיים, ובהתייעצות מלאה עם המבקש. כך, לדוגמה, נמנע עו"ד דבאח מלחקור את המבקש חקירה ראשית נוכח הסתירות שהיו בין הודאותיו השונות במשטרה. כמו כן נמנע עו"ד דבאח מלהעיד חלק מעדי התביעה, והסכים לקבל את הודאותיהם במשטרה נוכח התרשמותו כי מדובר בעדים אובייקטיבים שלא ניתן יהיה לקבל מהם מידע שיתמוך בגרסתו של המבקש.

12.         נוכח האמור לעיל - לא מצאתי כי הסבריו של עו"ד דבאח, כפי שאלה מפורטים במכתבו, הינם בלתי סבירים, או מצביעים על פגם היורד לשורש הייצוג המשפטי לו זכה המבקש, באופן העולה כדי כשל בייצוג, כמשמעותו בפסיקה. יפים לענייננו הדברים שנקבעו בהקשר זה ב-ע"פ 678/07 פלוני נ' מדינת ישראל (03.07.2007), מפי כב' השופט א' א' לוי (ז"ל):

"תורת המשפט גוונים רבים לה, ועל כן מה שנראה בעיניו של פרקליט אחד כמחדל או כניהול כושל של ההגנה, אינם בהכרח כאלה, הואיל ואפשר גם אפשר שלאי-חקירה של עד פלוני או אי זימונו של עד פלמוני קדמה מחשבה שהובילה למסקנה כי דווקא דרך זו תשרת טוב יותר את עניינו של הלקוח. וכאן המקום להדגיש את הפן הנוסף של הסוגיה בה נדרשה הכרעתנו, לאמור, מערכת משפט לא תוכל להתקיים אם דיונים בעניין כלשהו יתמשכו עד אין קץ, ועל כן, גם מקום שסנגור חדש שבחר לו הנאשם סבור כי קודמו שגה בקו-ההגנה בו נקט, או שלא מיצה עד תום את אפיקי ההגנה שעמדו לרשותו, לא יהא בכך די כדי לבטל את ההליכים שננקטו עד אז".

          כן יפים הדברים שנאמרו מפי חברתי, השופטת ד' ברק-ארז, ב-ע"פ 10153/07 קייסי נ' מדינת ישראל (30.07.2012) (להלן: עניין קייסי):

"ניהול הגנתו של נאשם בפלילים אינו מדע מדויק, ואין לקבל את ההנחה כי לכל דילמה מקצועית תשובה אובייקטיבית אחת נכונה. אף אם ישנה כזו במקרים מסוימים, אזי חשיפתה באופן רטרואקטיבי - בבחינת חוכמה שלאחר מעשה - אינה מלמדת בהכרח על קיומו של כשל בייצוג, העולה כדי עיוות דין המצדיק את זיכוי הנאשם או את החזרת התיק לדיון נוסף בפני הערכאה הדיונית".